כל עובדת ועובד שמגיעים למקום עבודתם מצפים לקבל אווירה תומכת ופורה שתאפשר להם לבצע את מטלותיהם כראוי. סביבת העבודה משפיעה כידוע על תפוקת העבודה האישית ולכן המעסיקים אמורים לייצר תנאי עבודה שמקדמים את תחושת השייכות והמחויבות לארגון שלהם. בחלק גדול מהמקרים, עובדים שחווים את סביבת העבודה כמביכה, משפילה, משתקת, מרתיעה ואפילו מאיימת, מתבררים כקרבנות הטרדה מינית.
מקום העבודה נחשב לאחד המקומות הבולטים שבהן מתרחשות הטרדות רבות והתופעה ידועה כבר שנים כנפוצה מאוד. החוק מטיל על המעסיק חובות שונות על מנת להביא לכך שמקום העבודה יהיה נקי מהטרדות מיניות.
עובדות ועובדים שחווים הטרדה מינית במקום עבודתם, מתמודדים לא רק עם הסבל והמשמעויות הקשות הנובעים מההטרדה עצמה, אלא גם עם הקושי להלין על כך בפני הממונים ועם החשש שכתוצאה מכך הם ייתקלו במכשולים אפשריים בהתקדמותם בתפקיד, יועברו למחלקה או סניף שונה, ייתקלו בהדרה או ניכור חברתיים ויצטיירו כמי שמלינים על דברים "קטנים" בפני הממונים ואולי אף יפוטרו. כתוצאה מכך, רבים מהם בוחרים לשתוק ומקווים שהבעיה תחלוף.
התמודדות קשה במיוחד נגרמת כתוצאה מהטרדה מינית מצד הממונה במקום העבודה שמבוצעת תוך ניצול יחסי מרות. במקרים כאלה של הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני אין צורך להביע סירוב מאחר ודי בהצעה או התייחסות אחת על מנת שהיא תיחשב הטרדה מינית.
הטרדות אחרות מצד הממונה בעבודה יכולות להיות על ידי סחיטה של טובת הנאה מינית באמצעות איום, מעשים מגונים למיניהם (חיבוקים, נגיעות וכו'), יחסי מין (בעילה אסורה בהסכמה, אינוס, מעשי סדום) ועוד.